החלטה בתיק ב"ש 1120/08

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום קריות ( כב' השופט מר מרדכי ארגמן) בתיק ב"ש 2103/07.

2.       לבית המשפט קמא הוגש כתב אישום נגד העורר, ובו מיוחסות לעורר עבירות של תקיפת אשתו ואיומים עליה. נטען בכתב האישום, כי בתאריך 2.11.2007, בשעה 02:00, בדירת בני הזוג, ביקשה אשת העורר כסף לקניית אוכל לתינוקם של בני הזוג ולנסיעות. בתגובה לבקשתה תקף העורר את אשתו בכך שחנק אותה בידיו, וצעק עליה כי אין לו כסף אלא רק חובות. משהחלה אשת העורר לצעוק תפס העורר את אשתו בידה הימנית וחסם את פיה כדי שלא תצעק.

          בהמשך הדברים נטל העורר סכין מטבח, ואיים על אשתו כי יהרוג אותה.

3.       אשת העורר לא הגישה תלונה נגדו, והתלונה הוגשה על ידי אנשים אחרים ששמעו את צעקותיה.

4.       תצוין העובדה, כי לפני כחצי שנה הורשע העורר בעבירת אלימות כנגד אשתו, ובתאריך 11.7.2007 נגזר עונשו לשישה חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות. כמו כן נגזר על העורר עונש של שמונה חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, והתנאי היה, שהעורר לא יעבור עבירה מסוג העבירה בה הורשע, דהיינו - תקיפת אשתו.

          את העבירה נשוא כתב האישום שהוגש נגד הנאשם בעקבות האירוע מיום 2.11.2007, עבר העורר לכאורה בעודו מרצה את עונש עבודות השירות, שהוטל עליו בתיק הקודם, ונראה לכאורה, כי עונש המאסר המותנה הוא עתה עונש שיהיה על בית המשפט לשקול להפעילו אם העורר יורשע בדין. כמו כן יצויין, כי לחובת העורר גיליון הרשעות קודמות הכולל הרשעות בעבירות רבות, ובכללן עבירות אלימות, עבירות רכוש ועבירות סמים.

5.       לצד כתב האישום שהוגש נגד העורר, הוגשה בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים, ובבית המשפט קמא לא הייתה מחלוקת, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום.

          בהחלטתו מיום 11.11.2007 עמד בית המשפט קמא על מסוכנותו של העורר, "הנובעת ביתר שאת מעצם העובדה שלמרות ש[העורר] ריצה מאסר בעבודות שירות לא הרתיע אותו כלל ועיקר לשוב ולאיים לכאורה על אשתו כשהוא נעזר בסכין להמחשת איומיו".

6.       העורר הציע לבית המשפט חלופת מעצר, והיא לשחררו למעצר בית מלא ב"בית החסד" שבחיפה, שם יהיה נתון לפיקוחם של אנשי "בית החסד". "בית החסד" הוא המקום בו ביצע העורר את עבודות השירות שהוטלו עליו, ולעניין זה ציין בית המשפט קמא, כי "לא יהיה זה נכון לשחררו למעצר בית מלא במקום שבו הוא בעצם ריצה מאסר בעבודות שירות". בית המשפט סבר, כי בשל מסוכנותו הרבה של העורר, החלופה שהוצעה אינה חלופה ראויה.

          על כן, בהחלטתו מיום 11.11.2007 קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיבה, והחליט להאריך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

7.       בתאריך 26.12.2007 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, ולמחרת היום ניתנה החלטת בית המשפט קמא, בה קבע בית המשפט, כי "מתוכן הבקשה אני למד שאין מדובר בעילה לעיון חוזר אלא בערר על ההחלטה מיום 11.11.2007". לפיכך החליט בית המשפט קמא, לדחות את הבקשה מבלי לקיים דיון בה לגופה במעמד הצדדים.

          בעקבות ההחלטה האחרונה, מתאריך 26.12.2007, הגיש העורר (בתאריך 10.1.2008) את הערר שלפני. כיוון שמתקשה אני להבין האם הערר הוא על החלטת בית המשפט קמא מיום 26.12.2007 או על ההחלטה מיום 11.11.2007, בה הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, החלטתי לבחון את עניינו של העורר מתחילתו, כאילו מדובר בערר על ההחלטה מיום 11.11.2007, וזאת גם בשים לב לשאלה, האם מתקיימות נסיבות המצדיקות עיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא.

8.       טענתו העיקרית של העורר בהודעת הערר היא, כי חל כרסום משמעותי בראיות הלכאוריות שבידי המשיבה. העורר סומך טענתו זאת על תצהיר שערכה אשתו בתאריך 10.12.2007 בפני עו"ד אחר, שאינו ב"כ העורר. בתצהירה מצהירה אשת העורר, כי היא כלל לא הזמינה את המשטרה "ולא ברור לי מדוע נעצר בעלי". אשת העורר הוסיפה והצהירה, כי פנתה למשטרה בבקשה לבטל את התלונה, אך בקשתה סורבה בנימוק כי התלונה לא הוגשה על ידה, ועל כן אין היא יכולה לבטלה. עוד הצהירה אשת העורר בתצהירה, כי אינה מבינה מדוע על בעלה לשהות במעצר כאשר היא לא הגישה תלונה נגדו, ו"על מנת להסיר כל ספק", מצהירה אשת העורר כי לא הופעל עליה כל לחץ ואין היא מפחדת או חוששת מאיש, ובמיוחד אין היא חושש מבעלה.

          במסגרת הטיעון בעל פה, הוסיף ב"כ העורר וטען, כי מעצרו של העורר אינו חוקי, וזאת משום שבמועד בו אירע האירוע (2.11.2007), העורר כלל לא נעצר על ידי קצין כפי שמחייב החוק.

9.       בחנתי את טענת אי החוקיות, ולא מצאתי כי יש לה בסיס. בליל האירוע, לאחר שהמשטרה הוזעקה לדירתם של העורר ואשתו, העורר הובא לתחנת המשטרה, ואת ההחלטה על מעצרו קיבל קצין בדרגת רפ"ק.

          על כן הנני דוחה את הטענה, ואעיר, כי תמה אני, מדוע לא נטענה טענת אי החוקיות עוד בהליכים שהתקיימו בחודש נובמבר 2007.

10.     הראיות המרכזיות שבידי התביעה באות מפי אשת העורר, והגם שלא רצתה לפרט, מסרה בהודעותיה כי העורר תקף אותה מספר פעמים בעבר.

          אף באירוע נשוא כתב האישום העכשווי, המשטרה הוזעקה למקום בעקבות צעקותיה של אשת העורר, ובהודעותיה מסרה אשת העורר תיאורים מפורטים על הניסיון לחנוק אותה ועל איומי העורר כלפיה, כשבידו סכין מטבח (וראה הודעתה מיום 2.11.2007 וכן הודעתה מיום 4.11.2007 בשעה 09:37). בהודעתה מיום האירוע אף מסרה אשת העורר: "אני רוצה שייקחו אותו. אני מפחדת ממנו והוא איים עלי בסכין". אוסיף, כי בשלב מאוחר יותר אף מסרה אשת העורר את הסכין למשטרה (הודעתה מיום 4.11.2007 בשעה 11:35).

          מחומר החקירה עולה, כי בעת האירוע התקשרה אשת העורר לאמה בטלפון (לטענתה באופן מקרי), ובעקבות צעקות אשת העורר, שהאם שמעה בטלפון, נזעק אביה של אשת העורר בשעת לילה מאוחרת, ונסע לביתם של בני הזוג על אופניו, שם פגש בשוטרים שהגיעו למקום בעקבות הודעה שהתקבלה כבר קודם לכן מאדם אחר. אמה של אשת העורר מציינת בהודעתה, כי כאשר שמעה את צעקות בתה בטלפון "זה היה כאילו יש בבית מלחמה" (וראה הודעת האם מיום 4.11.2007 בשעה 10:54, שורה 5).